ימינה, שמאלה, קפיצה.

עודכן: 6 באפר׳ 2021

זה כל מה שצריך בשביל משחק טוב? אי שם בשנת 2005 הרחוקה, לפני עידן ועידנים לפני העליה המטאורית של תעשיית משחקי האינדי למחשב האישי שמיוחסת ל2010/11 כשמנוע המשחקים והאנימציה Flash היה הרבה לפני תהליך הגסיסה הארוך והאיטי שלו, מה אני מדבר, כשהוא היה למעשה ממש בשיאו ואך זה נמכר לחברת ADOBE הוציאה חברה קטנה ובילתי ידועה בשם Metanet Software את המשחק העונה לשם הארוך והמורכב: "N" כן נו, אות אחת בלבד. משחק אקשן, 2D, סופר-סופר-מינימליסטי, שבו אנחנו משחקים, איך לא, את N, דמות נינג'ה קטנטנה ואקרובטית במיוחד שמתוארת גרפית על המסך בלא ביותר מאשר חמישה קוים. כמו ציור של ילדים. לN יש משימה אחת, ללחוץ על הכפתור, כדי לפתוח את הדלת ולצאת מהחדר. שוב ושוב ושוב, חדר אחרי חדר, 500 חדרים שונים מלאי מלכודות ואויבים ואם אפשר על הדרך גם לאסוף את כל הריבועים הצהובים הטעימים בכל חדר מה טוב, אפשר, אבל לא חובה. אני מרגיש שאני מדבר על משהו שחייבים להראות:

אם חלילה לא הבנת, הצ'ופצ'יק הקטן משמאל למעלה זה אתם במשחק! N היה משחק חינמי להורדה למחשב וזכה לתשומת לב מכובדת. (ופרס חביב הקהל ב2005 בIGF) אחר כך (2008) הוא זכה להמשך, "N+" ולהסבה אל הXBOX והנינטדנדו DS ולבסוף (2015), המשך נוסף בשם "N++" יצא לPC, PS4, XBOX ONE, MAC, SWITCH עם המון תוספות כולל גם אפשרות לשחק יחד עד 4 שחקנים. מכובד לא? היום (28.3.2021) הוא בדיוק באיזה סייל בסטים ובגלל זה הוא קפץ לי לתודעה והנה אנחנו פה. אז מי הוא N ולמה אני חושב ששווה להוריד אותו ולשחק בו? 1. המינימליזם ותחושת רטרו 2. השליטה המשחקית ההדוקה והמשוגעת וגם אולי 3. היותו, באופן תאורטי, חוליה ארכיאולוגית מקשרת בין העבר הרחוק של משחקי פלטפורמר אל ההווה. נתחיל מראש הרשימה: 1. כשהורדתי את N המקורי ב2005 הוא מיד הזכיר לי את Lode Runner (בקיצור LR), פאזל פלטפורמר 2D שכיכב באמצע שנות השמונים ונראה כך:

המכנה המשותף ברור גם בLR, המטרה היא לצאת מהחדר תוך כדי התחמקות מאויבים. במקום דלת יש סולם לשמים שצריך לפתוח, יש 150 חדרים כאלו וכדי לפתוח את הדרך צריך.. לאסוף את הריבועים הלבנים הטעימים (אני לא בטוח למה אני חושב שהם טעימים, אולי כי בLR הם הזכירו לי ביסלי פיצה בצורתם) בשני המשחקים אנחנו משחקים דמות קוים אקרובטית והגרפיקה מינמליסטית. בN כמובן, המינימליזם נובע מבחירה, בLR הוא נובע מהיכולות המוגבלות של המחשוב באותה תקופה. (חברת Broderbund נתנה לדגלאס סמית, יוצר LR, מקדמה על סך 10,000 דולר רק כדי להוסיף למשחק אנימציה מפוקסלת, אחרי שזה הגיש לה בהתחלה משחק בו הדמות פשוט מתקדמת בקפיצות בלי אנימציה) יוצרי N, רייגן ומארה, הודו בראיון שLR שימש כהשראה למשחק ושמו מוזכר אפילו בדף הויקי שלו. למרות שהשליטה, התנועה והמשחק בN משוכללת בהרבה מLR, סגנון העיצוב הגרפי נשאר פשוט ומצומצם. אולי הסגנון נבחר כדי לחסוך במשאבים, אולי כדי להקל על FLASH לשאת את המשחק, מה שבטוח העיצוב הפשוט משאיר את כל המקום והכבוד, את מרכז הבמה, לתנועה. 2. בLR יש 6 כפתורים כדי לשלוט בדמות- ימינה, שמאלה, למעלה, למטה, ולחפור ימינה ושמאלה ו... זהו, זה כל מה שLR יודע לעשות. תאור המקשים הוא בדיוק רב גם תאור כל התנועות שיש במשחק, כל מרחב התמרון. למעלה ולמטה הם במעלה ומורד הסולמות ואם מנסים ללכת מעבר לסוף הרצפה אז אפשר גם ליפול, בקו ישר למטה. (לפעמים בשילוב עם החפירה ברצפה, ליפול זה היכולת החשובה ביותר) אם בא לכם לנסות את המשחק בצורתו המקורית, יש לינק בסוף הפוסט, המשחק בהחלט שרד את מבחן הזמן. בN לעומת זאת יש רק שלושה מקשים ימינה, שמאלה וקפיצה. וכמות התנועה היא פשוט אין סופית! קודם כל יש תאוצה וחיכוך, הדמות נעה במהירויות שונות מה שמשפיע על הקפיצה ועל התנגשות עם משטחים. אחר כך יש את הקפיצה עצמה שהיא רגישה לאורך הלחיצה ונשלטת בזמן הקפיצה, היא נעה בין כמעט ריחוף לנפילה מבוקרת ולבסוף יש קפיצה מהקיר וקפיצה על הקיר וקפיצה בין קירות ועל זוויות ו.. פשוט אין איך לתאר את עושר התגובתיות של הנינג'ה הקטנה הזו בעלת חמש הקווים. אקשן של לשבת על קצה הכסא, פוטנציאל לימוד ושליטה במשחק כמעט בילתי מוגבל. במבט לאחור מ2021 זה אולי נראה מובן מאליו שיש במשחק רמת שליטה כזו בדמות אבל בדף המכירה הנוכחי של N++ היום, מצהירים יוצרים המשחק: "סדרת המשחקים שעזרה להגדיר את העידן המודרני של ריצה וקפיצה במשחקים" בומבסטי נכון? אבל לפחות חלקית מוצדק N הביא לעולם משחקי המחשב הרבה ציפיות ותפיסות חדשות לגבי מה אפשר לעשות רק עם שלושה מקשים והניח קרקע לפחות לאחד מכוכבי תעשיית האינדי שתגיע 5 שנים אחריו. מה שמביא אותנו לחלק השלישי והאחרון

3.

המורשת. אם כשראיתי את N נזכרתי ב LR הכי מזכיר את N הוא המשחק שהיה ה-כוכב ו- poster boy של התפרצות תעשיית משחקי האינדי לPC בשנת 2010~, Super Meat Boy לא רק בשליטה הסופר מדוייקת ומיעוט הכפתורים ובמגוון התנועות הנוצר מהם אלא גם ברמת המיומנות המתפתחת במהלך המשחק ואפילו, ובעיני במיוחד, בבחירה בrespawn קצר ומהיר במקרה של כשלון כאילו רצו היוצרים, גם בN וגם ב Super Meat Boy להגיד להכשל זה לגמרי בסדר, כי אין גבול למה שאפשר לעשות עם ימינה, שמאלה וקפיצה. לינק, לינק, לינק: המשחק N++ למכירה בסטים. (30 ש"ח בהנחה עד מחר) Lode Runner בגרסה וובית כמעט אוטנטית.

 

הי, אם עוד לא נפגשנו, לי קוראים קונדרה מגנוס ואני מנהל את הסטודיו MakePlayRepeat אנחנו עוזרים לאנשים וחברות ליצור משחקים. ממשחקי קופסה ומחשב ועד הפעלות המוניות. אני גם מדריך ומלמד בבית הספר לעיצוב משחקים Hands On Games בתל אביב. השבוע למשל, אנחנו בונים משחק PC קטן וחמוד במיוחד לחברת סטארטאפ בתחום החקלאות, עוזרים לפרוייקט קיקסטארטר ישראלי ליצור תוכן משחקי למוצר שלהם, מלווים במקביל את מחזור 7 של קורס משחקים דיגיטליים ומחזור 14 של קורס יוניטי להגשת פרוייקטי גמר. ועוד הספקנו לחגוג שני ימי הולדת, לעשות האקטון קטן בירושליים ולפרסם משחק זכרון אפיקומני לחג הפסח. לא רע אה? הייתי אומר, תרשמו לרשימת תפוצה וכל זה, האתר החדש בחיתוליו הנצחיים כי החיים וזה אבל מי יודע, אולי נספיק לכתוב שוב. אז הרשמו וגם תבדקו את הקורסים של בית הספר >>כאן<<

97 צפיות0 תגובות